<h1>תניא רבתי סימן מ"א</h1>
<h2>דף ה:</h2>
ופורים אינו אסור בעשיית מלאכה. אלא במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה. דאמרינן ויום טוב לא קבילו עלייהו. וגרסינן בירושלמי [פ"ב ה"ב] היה כותבה דורשה ומגיהה. הדא אמרה. דהוא מותר בעשיית מלאכה. ומי שהולך במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה. יתבטל עמהן ולא יעשה מלאכה. דאמרינן דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהן. ומנלן דמנהגא מילתא היא. דכתיב (משלי א') שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך.
<h2>דף ו:</h2>
וארבעה עשר וחמשה עשר. בין מאדר ראשון בין מאדר שני. אסורין בהספד ובתענית. ואם מת בפורים שום מת אין אומרים עליו צדוק הדין. אלא כולם ביחד, ולא אחד אומר וכולם עונין כשאר הימים. ומברין את האבל בפורים כבשאר הימים. שהרי גם בשבת מנהגנו להברות את האבל. וכן מנהג פשוט.
<h2>דף ז:</h2>
חייב אדם לשמוח בפורים. ולהתעדן במיני מאכל ומשתה. כדכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה. ואוכלים ושותים ושמחין. ומזמרים על שלחנם ובבית חביריהם. ומשלחין מנות ומיני מאכל איש לרעהו. כדכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו. וחייב אדם לשתות בפורים. כדי שיהיה לבו שמח, קרוב לשכרות עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כדאמרינן אמר רבא מיחייב איניש לאיבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. מצאתי בגימטריא ארור המן כמו ברוך מרדכי. וסעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא. מאי טעמא ימי משתה ושמחה כתיב. שמחה מלמד שאסור בהספד. משתה מלמד שאסור בתענית. מצאתי בשם הגאונים ז"ל. מי שנשבע להתענות ביום פורים צריך לעמוד בשבועתו. שאין לבטל שבועתו בשביל משתה פורים. והרבה די לו לקיים מקרא מגילה ומשלוח מנות. אי נמי יסעוד סעודת פורים בלילה. אף על פי שמצוה מן המובחר ביום. יעשה מה שיוכל. ונראה שצריך לגעור במי שנשבע על דבר זה, כדי שלא יהא פרוץ בשבועות. וכשם שחייב אדם לשמוח בפורים. כך חייב אדם לשמח את העניים עמו. דכתיב ומתנות לאביונים. מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל. במעות פורים אין קצבה. כל מה שירצה האיש ליתן יתן. מפני שהוא צדקה. וצדקה כל אחד ואחד יתן כפי עינו הטובה. ומנהג פשוט בידינו לחלק מעות פורים לעניים בפורים. ומיני מאכל ומשתה. וממעות פורים רשאין העניים לעשות כל צרכיהן. בין ליקח מהם מיני אכילה ושתיה. בין כל דבר הצריך להן. כך פסקו רבינו יצחק פאסי ורבינו ישעיה ז"ל.
